2024 הייתה שנה מורכבת לכל הדעות. הקרע בעם, השביעי לאוקטובר, החטופים, האנטישמיות העולמית, כל אלה הפכו את השנה מעוד שנה רגילה (מתי בפעם האחרונה הייתה לנו כזו?) לשנה כמעט בלתי אפשרית.
אחד הדברים שמשאירים אותי שפוי הוא קריאת ספרים. האפשרות לקרוא כמה שורות בספר לפני השינה, או להקשיב לספר־שמע בזמן שאני מבשל, מעשירים את עולמי ומאפשרים לי להמשיך וללמוד דברים חדשים. הספרים שאני קורא נעים בין פרוזה לשירה, היסטוריה ופסיכולוגיה, פילוסופיה ומדע, ועוד, ואני מקפיד לשמור אותם מגוונים ומעניינים.
לקראת סוף השנה האזרחית, אני רוצה לשתף אתכן ואתכם בכמה ספרים שקראתי השנה שהשאירו עליי רושם עמוק. אלו ספרים שאני מוצא את עצמי חושב עליהם רבות אחרי שקראתי בהם, וכאלו שאני חושב שיכולים לעניין גם אתכן ואתכם.
ראוי לציין שמאחר ואני לא גר בישראל, מרבית הספרים שאני קורא ביומיום שלי אינם כתובים בעברית. הגישה לספרים בעברית כאן באטלנטה מאוד מצומצמת, ולכן כל ספר בעברית שאני קורא הוא כזה שהזמנתי במיוחד מישראל כדי לקרוא בו. מסיבה זו, מרבית הספרים שאציין ברשימה זו אלו ספרים הכתובים בשפה האנגלית. אף על פי כן, אני מאמין שהספרים הללו ראויים לציון. לחלק מהספרים המופיעים כאן ישנם תרגומים לעברית. במקרה שזהו המצב, אביא כאן את שם ההוצאה שבה יצא התרגום, את שם המתרגם או המתרגמת, ואת שנת ההוצאה.
אז הנה הספרים שעשו לי את 2024:
הספר שלימד אותי צניעות
"כוחה של נחישות" ("Mindset") מאת קרול דווק
בפברואר השנה התחלתי לעבוד בחברה גדולה ובינלאומית.
כל חברה גדולה שמכבדת את עצמה מגדירה לעצמה את הערכים שמובילים אותה מבחינה ערכית, וחברות שונות מגדירות לעצמן בדרך כלל ערכים שונים. לסך הערכים הללו נהוג לקרוא "תרבות ארגונית".
החברה שבה אני עובד חרטה על דגלה ערך הקרוי "דפוס חשיבה מתפתח" (Growth Mindset). המונח נהגה לראשונה על-ידי הפסיכולוגית והחוקרת ד"ר קרול דווק בספרה "כוחה של נחישות" שיצא לאור בשנת 2006. הרעיון המסדר של הספר, והרעיון לפיו החברה שבה אני עובד מנסה להתנהל, הוא שכשאנשים ניגשים לפתור משימה, עליהם קודם כל להניח שהם מסוגלים לבצע אותה, או לכל הפחות להשתפר בביצועה, ורק אחר כך לגשת לבצע אותה. כלומר, כשאנשים מאמינים ביכולת שלהם להשתפר בביצוע של משימה ולגדול באופן אישי, הם הלכה־למעשה משתפרים וגדלים.
מנגד, אנשים שמשוכנעים שיש דברים שהם לא מסוגלים לעשות, או כאלה שחושבים שישנם תחומים בחיים שהם אינם צריכים להשתפר בהם, לאלו דווק קוראת אנשים ב"דפוס חשיבה מקובע" (Fixed Mindset). אנשים בדפוס חשיבה מקובע בדרך כלל לא ינסו לעשות משהו אם הם חושבים שהם לא טובים בו, או אם הם חוששים שאם הם ייכשלו בו אז ידברו עליהם סרה.
מאחר והמונח Growth Mindset נאמר סביבי ללא היכר בסביבת העבודה שלי, החלטתי לקרוא את הספר המדובר כדי להבין על מה כל המהומה.
אני חייב להודות: לא חשבתי שיש לי הרבה מה ללמוד מהספר הזה. בעיני עצמי, אני דוגמה ומופת לדפוס חשיבה מתפתח: אני לומד דברים חדשים כל הזמן, אני לא מפחד מאתגרים, אני חכם, אני סקרן, אני יודע לשאול שאלות. ברור שיש לי דפוס חשיבה מתפתח!
אז קראתי את הספר.
וכבר בחמש הדקות הראשונות של הקריאה בו הבנתי שטעיתי בענק!
אחד הדברים שדווק מבהירה בספר הוא שאדם יכול להיות בעל דפוס חשיבה מתפתח בתחום אחד, ודפוס חשיבה מקובע בתחום אחר. כלומר, יכול להיות שאני משוכנע שאני תמיד מסוגל להשתפר בתור מתכנת מצד אחד, אבל מצד שני להיות משוכנע שאין שום סיכוי שאי פעם אצליח לרוץ מרתון. ההבנה הזאת שדפוס חשיבה מתפתח הוא לא גלובלי עבור כל אדם אלא משהו דינמי שמשתנה מתחום לתחום ומעת לעת, שינתה מקצה לקצה את האופן שבו אני חושב על מוטיבציה להשתפרות. פתאום זיהיתי את כל תחומי החיים שבהם הייתי משוכנע שאין לי מקום להשתפר, או דברים ששכנעתי את עצמי שאני גרוע בהם בלי באמת לנסות להיות טוב בהם.
הנה דוגמה אישית קונקרטית: תמיד חשבתי על עצמי כאדם שאין לו חוש אסתטי ויזואלי. אף פעם לא אהבתי לצייר, אני לא יודע לעצב, אין לי מושג מה יפה ומה לא, וכו'. ביני לבין עצמי אמרתי שאני טוב במילים, ברעיונות מופשטים. ברגע שצריך להעביר את הרעיון למשהו מוחשי חזותי, בזה אני פשוט לא טוב.
אבל מאז שקראתי בספר של דווק התחלתי לאתגר את התפיסה הזו שלי: נכון, אין לי כישרון לציור, אבל האם זה בהכרח אומר שאין לי שום סיכוי להשתפר באופן שבו אני יוצר ויזואלית? וככה פתאום, התחלתי לא לפחד מלעצב דברים: עיצבתי את כל העזרים החזותיים לכל המאמרים בבלוג שאתם קוראים בו כעת, עיצבתי ברכות שנה טובה וברכות יומולדת, ואפילו עיצבתי לעצמי מרצ'נדייז! נכון, אני לא טוב בזה כמו אלו שלמדו זאת בבצלאל או שנולדו עם כישרון חזותי, אבל אני הרבה יותר טוב משהייתי מלפני שנה, וזה מספק בפני עצמו.
וככה פתאום, מספר שחשבתי שאקרא רק כדי "לסמן וי", מצאתי ספר שלימד אותי הרבה מאוד על עצמי, ובעיקר לימד אותי צניעות.
זהו ספר מומלץ לכ-ו-ל-ם, לא משנה באיזה תחום אתם ואתן עוסקים, אם זה תוכנה, ספורט, הוראה, ניהול או אופנה. כל אחד וכל אחת יכולים ללמוד משהו מהספר הזה.
הספר הזה לא רק נקרא "דפוס חשיבה". זהו ספר שמשנה דפוסי חשיבה, בהתחייבות!
תרגום הספר יצא לאור בשנת 2008 בהוצאת כתר בתרגומה של ורדה יערי.
הספר הכי שנוי במחלוקת
"היקום המתמטי שלנו" ("Our Mathematical Universe") מאת מקס טגמרק
ישנו ציטוט שמיוחס בטעות לאריסטו שאומר ש"אדם חכם הוא זה שיכול לשקול ברצינות תיאוריה כלשהי מבלי להאמין בה". אמנם אריסטו מעולם לא אמר את המשפט הזה, אך אף על פי כן אני חושב שהמשפט נכון.
פרופ' מקס טגמרק הוא פיזיקאי ומומחה ללמידת מכונה ממוצא שוודי, אשר מרצה באוניברסיטת MIT היוקרתית. בשנת 2014 הוציא לאור טגמרק את אחד מספרי המדע הפופולרי השנויים ביותר במחלוקת שאי פעם יצא לי לקרוא. הספר נקרא "היקום המתמטי שלנו", בתרגום חופשי שלי, ובתיאוריה שהוא מציג לא נתקלתי בשום מקום אחר.
מרבית הפרקים הראשונים של הספר מתארים את התפתחות הפיזיקה מהיוונים הקדמונים, דרך קופרניקוס וגלילאו, משם לניוטון ואיינשטיין, עד לפיזיקאים הגדולים של ימינו. בדרך מדגים טגמרק את האופן שבו משוואות מתמטיות מייצגות את המציאות שמסביבנו. כך למשל, משוואת שרדינגר מתארת באופן מדוייק להפליא את העולם התת-אטומי, ומשוואת הכבידה של איינשטיין מתארת את הטופולוגיה של המרחב-זמן. עד לכאן, הספר רגיל לחלוטין כמו כל ספר מדע פופולרי.
כל זאת משתנה כשמגיעים לפרקים האחרונים בספר.
בסוף הספר מציע טגמרק פרשנות מהפכנית לעולם שסביבנו: העולם לא רק מתואר באופן מתמטי על־ידי משוואות ונוסחאות, העולם הוא בעצמו משוואות ונוסחאות. או במילים אחרות: כל מבנה מתמטי שניתן לתיאור באופן תיאורטי, קיים במציאות באופן פיזיקלי. לשיטתו של טגמרק, העולם לא סתם מציית לחוקים מתמטיים, אלא שמתחת לתפיסה האפיסטמולוגית שלנו כבני אדם, העולם הוא בעצמו מתמטי.
טגמרק יוצא מגדרו כדי להצדיק את התיאוריה הזו ונותן סימוכין שונים מתקופות שונות בהיסטוריה. הוא מראה שבכל פעם שמתרחשת תופעה שאיננו יכולים להסביר, לבסוף נמצא המבנה המתמטי שיכול לתאר אותה באופן מושלם.
מעבר לכך, טגמרק מסביר שבכל פעם שאנחנו מגבשים תיאוריה מדעית, היא מורכבת משני חלקים: משוואה פיזיקלית כלשהי, ו"גיבוב של שטויות שבא לתאר אותה". מבחינת טגמרק מילים כמו "אלקטרון", "כבידה", או "קוונטום" הם סתם מילים שבאות לסבך משהו מאוד פשוט, לרוב משוואה או נוסחה שקל לתאר באופן מתמטי. מבחינתו של טגמרק, כל "הסבר פיזיקלי" הוא סתם מסך עשן שמסתיר את האמת שבמשוואה המתמטית. טגמרק מציע להשליך את אותו מסך עשן לחלוטין ולהסתמך אך ורק על המשוואה המתמטית מבלי לנסות ולהסביר מה היא אומרת במציאות על־ידי מילים.
באופן אישי, אני חושש שהקפיצה הלוגית בין הטענות הללו לבין הרעיון שהיקום הוא בעצמו מתמטי ברמה היסודית לא ממש משכנעת אותי. עם זאת, אני חושב שאין כל רע בשקילת רעיונות רדיקלים. רק כך התפתח העולם שלנו מדעית וחברתית.
לכן, למרות שאני לא מסכים עם מסקנותיו של טגמרק, אני חושב שהספר לכל הפחות שווה קריאה. אולי אתן ואתם תמצאו את תאוריית היקום המתמטי יותר מציאותית משאני מצאתי אותה.
איני מודע לתרגום של ספר זה לעברית.
ספר השירה שסקרן אותי במיוחד
"מילים ברוח" מאת נמרוד מדרר
גילוי נאות: הספר "מילים ברוח" יצא בהוצאת קתרזיס בה יצא לאור ספרי האחרון "עולם חדש משוגע", וערכה אותו נעה שבתאי, העורכת של אותו הספר.
כמה שבועות לפני השביעי לאוקטובר פנתה אליי נעה שבתאי, וסיפרה לי שהיא עורכת כעת ספר שירה מדהים ומיוחד. "הספר הזה הוא בדיוק בשבילך!" היא אמרה לי. "אני לא יכולה לחכות שהוא יצא לאור ותקרא אותו." הוא היה אמור לצאת כמה שבועות אחר־כך.
ואז השביעי לאוקטובר קרה.
צאת הספר המדובר נדחה ואני שכחתי ממנו לגמרי בכל הכאוס שעברנו.
בסוף חודש יולי ראיתי שהוצאת קתרזיס מוציאים לאור ספר שנקרא "מילים ברוח", ותיאור הספר נשמע לי מוכר. אחרי שצללתי קצת יותר לעומק, הבנתי שמדובר באותו הספר שנעה המליצה לי עליו אז. מיד יצרתי קשר עם כותב הספר, המשורר נמרוד מדרר, והזמנתי ממנו עותק לכאן לאטלנטה.
ידעתי שנעה מכירה אותי טוב, אבל כנראה שהיא מכירה אותי ממש טוב.
תיאור הספר בקצרה: אב ובן מקימים אוהל במדבר. האב מספר לבנו על היסטוריה של המקום שבו הם ישנים כעת. שירי הספר נעים מסיפור יציאת מצריים, דרך סיפורי השופטים, מלכות ישראל ויהודה, גלות, ולבסוף – ימינו אנו. שירי הספר מחורזים וממושקלים, סגנון כתיבה שכה חסר בנוף הספרותי של ימינו, והקריאה בהם מזכירה קריאה בספר אגדה.
נמרוד מדרר הוא חוקר מוח, פילולוג ומשורר. כל אלו מקנים למדרר שפה מרשימה וגבוהה שהופכת את הטקסט לכמעט מקודש. נאלצתי פעמים רבות לפתוח מילון במהלך הקריאה כי המילים שבהן בחר מדרר לא היו מוכרות לי. הדבר לא פגם בקריאה של הספר, אלא להפך: הרגשתי שאני קורא בטקסט קדום, אולי אפילו ספר מסטי.
זהו ספר שמילותיו חקוקות בנצח ישראל, ובתקופה חשוכה כמו שלנו שבה עם ישראל נאבק באתגרים מבפנים ומבחוץ, הוא לא פחות מהכרחי. הקריאה בו הזכירה לי את היופי והנס שבעם שלנו, עם שיש לו היסטוריה ארוכה ושורשים עמוקים בחלקת האדמה הזאת שנקראת "ישראל".
מומלץ, מומלץ, מומלץ!
הספר יצא לאור בשנת 2024 בהוצאת קתרזיס.
הספר שגרם לי לחשוב מחדש
"כל הדברים הנוצצים" ("All Things Shining") מאת הוברט דרייפוס ושון דוראנס קלי
אני מאוד אוהב לקרוא ספרי פילוסופיה. אנחנו חיים בעולם שבו מזלזלים בפילוסופיה, קוראים לה בלעג "מדעי הדשא", וטוענים שהיא אינה פרקטית. אבל האמת היא שפילוסופיה שינתה את העולם יותר מפעם אחת, והחברה שלנו לא הייתה נראית כפי שהיא היום מבלי הגותם של אקווינס, דקארט, קאנט ואחרים. גם היום, תפיסות פילוסופיות כמו של ג'ודית באטלר, ג'ורדן פיטרסון, יובל נח הררי ואחרים מזיזים את העולם ומשנים את תפיסותינו החברתיות והתרבותיות.
עבור מרבית ספרי הפילוסופיה שאותם אני קורא, פער הזמן שבין מועד כתיבתם לזמן קריאתי בהם נמדד במאות או באלפי שנים. אבל עם כל הכבוד לפילוסופים היוונים או לניטשה והגל, גם היום נכתבת פילוסופיה מעניינת ומרתקת שראוי לקרוא בה. מסיבה זו היה לי חשוב לקרוא השנה ספרי פילוסופיה מודרניים, ו"כל הדברים הנוצצים" הוא ספר כזה.
הספר דן בשאלה כיצד ניתן למלא את החור שהותירה הדת והאמונה בעידן חילוני כמו שלנו. דרייפוס וקלי טוענים שהעולם העתיק היה עמוס ב"דברים נוצצים ומבריקים", דברים שנדמה היה שהאלוהות נגעה בהם. אדם שיצא החוצה וראה סופת הוריקן משתוללת הרגיש כי הוא חוזה בכוחו העצום של זאוס, או של אלוהים.
לעומת תקופות עבר אלו, בימינו אנו, בעידן שבו לכל מה שמסביבנו יש הסבר מדעי ומשעמם, הקסם אבד ואיתו גם אבדה היכולת להתפעל ולהעריך את העולם שסביבנו. בעולם שכזה גובר היאוש, ההדוניזם והנהיליזם, ותחושת הייעוד האישית אובדת. ובמילותיה של הזמרת מירי מסיקה "אין כבר שום דבר קדוש בעולם הזה".
הפתרונות שמציעים דרייפוס וקלי לבעיה המתוארת לעיל מרתקים בפני עצמם, והסיבה היחידה שאני לא משתף אתכם בהן כאן היא כי אני לא רוצה להרוס לכם ולכן את חוויית הקריאה בספר. כשקראתי את פתרונותיהם של דרייפוס וקלי, חשתי התרגשות עצומה. לאילו מכם ששואלים, התשובה היא לא – כותבי הספר אינם מציעים שכולם יחזרו בתשובה. הפתרונות שהם מציעים שונים לחלוטין, ושווים שקילה בכובד ראש.
מדובר בספר מעורר מחשבה, מסקרן וייחודי, שמציע התבוננות מחודשת על התפתחות החברה המערבית ותופעת החילון. אם אתם אוהבים לחקור רעיונות חדשים, הספר הזה בדיוק בשבילכם.
איני מכיר תרגום של ספר זה לעברית.
הספר שגרם לי להתפקע מצחוק
"מלך הקוף" ("Monkey King") מאת וו צ'נגאנג. מסינית: ג'וליה לוול
התרבות הסינית מעניינת אותי מאוד ובשנים האחרונות אני קורא לא מעט ספרות סינית קלאסית. אחד מסיפורי העם הסיניים המוכרים ביותר הוא האגדה "המסע למערב". הספר Monkey King הוא תרגום מודרני ומקוצר לאנגלית עבור אגדה זו.
הסיפור "המסע למערב" מגולל את סיפורו של טריפיטקה, נזיר בודהיסטי אשר עושה את המסע מסין להודו ובחזרה על מנת להביא את הכתבים הבודהיסטים המקודשים, ואיתם את בשורת הבודהיזם, לסין הקונפוציאנית. למסע זה של טריפיטקה מצטרפים: השדים אוכלי-האדם פיגזי וסנדי, אשר מקווים שבכך יצילו את נשמותיהם מאלפי שנים של סבל ומצוקה; דרקון מים אשר כלוא בגוף של סוס; ואחרון-אחרון חביב – סון ווקונג, הקוף שנולד מאבן, מלך הקופים, "החכם הגדול השקול לשמים".
ווקונג הוא דמות מעניינת וייחודית. הוא שובב, שובר מוסכמות, אמיץ, הרפתקן, חצוף, ערמומי, אימפולסיבי, חריף, לפעמים אפילו רשע, ובקיצור – הדמות הכי מצחיקה שקראתי בספר מזה שנים. בפעמים שבהם קראתי בספר במיטה בזמן שאשתי ניסתה להירדם, הייתי מפעם לפעם מתפקע מצחוק ומעיר אותה.
מדובר באגדה שכל ילד סיני מכיר, ודמויות רבות בתרבות הפופולרית מבוססות עליה (כך למשל, סון גוקו מהסדרה "דרגון בול" מבוסס על ווקונג. למעשה, השם "סון גוקו" הוא הגרסה היפנית לשם "סון ווקונג").
לצערי, "המסע למערב" לא תורגם לעברית בשלמותו, ואף לא בגרסה כמעט-מלאה כמו זו של ג'וליה לוול. עם זאת, אם התרבות הסינית מעניינת אתכם, ואם אתם מחפשים ספר שיעלה לכם חיוך על השפתיים, Monkey King בתרגומה של לוול הוא הספר בשבילכם.
חלקים נבחרים מתוך הספר "המסע למערב" יצאו לאור בעברית במספר מהדורות שונות, האחרון שבהם הוא "קוף ודלעת הקסמים" בתרגומו של מאיר שחר שיצא לאור בשנת 2008 בהוצאת עם עובד.
ספר השמע האפקטיבי ביותר
"פינת המשוררים" ("The Poets Corner") מאת ג'ון לית'גו. מקריאים: מורגן פרימן, סוזן סרנדון, הלן מירן, גלן קלוז, גארי סיניז וג'ון לית'גו
בשנה האחרונה גיליתי את עולם ספרי השמע. היכולת להקשיב לספר בזמן שאני מבשל, או נוהג, או הולך לעבודה, או באימון, העלתה משמעותית את כמות הספרים שאני צורך. כמובן שהחוויה בהקשבה לספר לעומת קריאת ספר שונה בתכלית, אבל מצאתי את שתי החוויות מספקות ומעשירות, כל אחת בדרכה.
יש פוטנציאל אדיר בספרי שמע. קריאה של טקסט בקול רם היא תמיד פרשנות. הבחירה מה להדגיש, האם לעשות מימיקות או להקריא את הטקסט בצורה "יבשה", באיזו מהירות להקריא, כל אלה הם בחירות שכל קורא וקוראת עושים באופן שונה. עם זאת, הפורמט עצמו מציע הזדמנויות חדשות ומעניינות.
וכמקרה בוחן: הספר "פינת המשוררים" מאת ג'ון לית'גו.
ככל הנראה כולכן וכולכם מכירים את ג'ון לית'גו כשחקן תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע. הוא שיחק בסרט "עלייתו של כוכב הקופים", כיכב את דמותו של וינסטון צ'רצ'יל בסדרה עטורת השבחים של נטפליקס "הכתר", וכמובן – שיחק את הנבל בעונה הרביעית של "דקסטר".
בנוסף להיותו שחקן, לית'גו הוא גם חובב שירה. הספר "פינת המשוררים" שכתב הוא אנתלוגיה של גדולי השירה האנגלית. הספר עוקב בסדר אלפביתי אחרי שורה של משוררות ומשוררים דוברי אנגלית לאורך ההיסטוריה. עבור כל משורר ומשוררת מספר לית'גו את פרטיה הביוגרפיים בקצרה, מצרף שיר אחד או שניים פרי עטה, ומספר על חוויותיו האישיות מקריאה בשיריה. מכיוון והספר מסודר באופן אלפביתי, אלו שקוראים בספר (או מקשיבים לו) זוכים לקפוץ מהמאה ה-16 למאה ה-19 ובחזרה, מאנגליה לארה"ב, מהרומנטיקנים לשירה הוידויית, והכל במעבר ממשוררת אחת למשורר שאחריה.
לספר קיימת גרסה מודפסת, אבל לספר השמע יתרון אחד משמעותי: היכרותו של לית'גו עם עולם המשחק האנגלי והאמריקאי אפשרה לו להביא מגוון רחב של שחקנים להקריא את שיריהם של וולט וויטמן, אליזבת' בישופ, וויליאם שייקספיר, ואחרים. אתם תזהו את הקולות של אלו שמקריאים את השירים. לא תוכלו לפספס אותם.
זהו ככל הנראה הניצול הטוב ביותר שיצא לי לשמוע של הפורמט של ספר השמע, ואני בטוח שכל אוהבות ואוהבי השירה שביניכם יהנו מלהקשיב לו.
איני מכיר תרגום לעברית של ספר זה.
הספר שכולם חייבים לקרוא
"על בנים וגברים" ("Of Boys and Men") מאת ריצ'ארד ו. ריבס.
תנועת Me Too היא ככל הנראה התנועה החברתית החשובה ביותר של המאה ה-21 עד כה. התנועה הכניסה למרכז דיון הציבורי את היחס של גברים לנשים, בבית, במקומות העבודה ובמרחב הציבורי. סיפוריהן הקשים של נשים שתיארו את היחס המשפיל שקיבלו מגברים בעלי כוח נתנו השראה לנשים בכל העולם להילחם בעבור היחס שמגיע להן. הדרך עוד ארוכה, אבל אין ספק שתנועת Me Too היא עוד שלב חשוב ומהותי בדרך לשוויון מגדרי.
בעולם שאחרי Me Too להגיד שישנה איזושהי אפליה נגד גברים, או אפילו בצורך להתאמות עבור גברים, זה כמעט חילול הקודש. ריצ'ארד ריבס, חוקר ואיש אקדמיה, מספר שרבים מעמיתיו טענו בפניו שהוא הולך להתאבד מבחינת הקריירה שלו אם יפרסם את הספר "על בנים וגברים", הספר שעליו אני רוצה להמליץ לכם כאן. ועדיין, הספר יצא, ואני חושב שראוי שתקראו אותו.
טענותיו של ריבס בנוגע לקשיים של גברים בעולם החדש מגובות נתונים. ריבס תוקף מספר של נושאים בספרו: גברים בבתי הספר ובאקדמיה, גברים במקומות העבודה, וגברים בבית ובמשפחה. בכל אחד מהתחומים האלה מציג ריבס את הנתונים שמראים את המאבק של גברים להשתלב ולהתאים את עצמם למציאות שהשתנתה.
כך למשל, בעוד שפעם נשים לא הורשו ללמוד באקדמיה ולרכוש לעצמן תואר אקדמי, כעת מכשנשים משתלבות באקדמיה, מתברר שלא רק שהן השלימו את הפער עם הגברים, אלא עקפו אותם בסיבוב. כעת ניתן לראות שגברים נושרים מלימודים האקדמיים באחוזים גבוהים בהרבה מנשים. בנוסף, בממוצע ציוני ה-GPA של גברים נמוכים משל נשים. כל זה מצביע על כך שגברים זקוקים לתמיכה כדי לסיים את לימודיהם האקדמיים.
דוגמה אחרת שמציג ריבס היא היעדר גברים במקצועות HEAL (רפואה Health, חינוך Education, אדמיניסטרציה Administration, וספרות Literacy). בימים אלה רק 25% מעובדות ועובדי ההוראה בארה"ב הם גברים. החוסר של גברים במקצועות החינוך מורגש במיוחד כשמדובר בדמויות לחיקוי עבור נערות ונערים צעירים. הדבר מוכח מחקרית שנוכחות רציפה הן של גברים והן של נשים במרחב החינוכי של ילדים חשובה להתפתחותם התקינה. בעוד שישנן תוכניות רבות לשילובן של נשים במקצועות ה-STEM (מדע Science, טכנולוגיה Technology, הנדסה Engineering, ומתמטיקה Math), אין כמעט בנמצא תוכניות דומות עבור גברים במקצועות ה-HEAL.
ריבס לא מסתפק רק בהצבעה על הבעיות אלא גם בהצעת פתרונות. כך למשל, עקב עיקוב טבעי בהתפתחות המוח אצל גברים, ריבס מציע להוסיף כברירת מחדל שנה נוספת בגן עבור בנים כדי לאפשר להם להשלים את הפער עם בנות גילם.
זהו ספר שנתפס כשנוי במחלוקת, אך אני חושב שאין הדבר נחוץ. את הבעיות שעליהן מצביע ריבס ראיתי ממקור ראשון אצל עצמי ואצל גברים אחרים בחיי. אני חושב שבמקום להסתכל על המאבק לשוויון מגדרי כ"משחק סכום אפס", מצב שבו כדי לשפר את מצבן של נשים צריך להרע במצבם של גברים, ראוי לראות את שלל הבעיות שגברים ונשים מתמודדים איתם ולטפל בכולן.
זהו ספר כל־כך חשוב, במיוחד בעידן שבו אנו נמצאים, ואני מקווה שכל אחת ואחד מכם יבחרו לקרוא בו. אם הייתי ממליץ לכם רק על ספר אחד מהרשימה לעיל, הייתי ממליץ על הספר הזה.
איני מכיר תרגום של ספר זה לעברית, וחבל שכך.
אז אלו הספרים שעשו לי את 2024. אני מצפה ומתרגש לקראת הספרים שאקרא ב-2025. רשימת הספרים הראשונית שאני מתכוון לקרוא כבר מוכנה!
ומה הספרים שעשו לכם את 2024? האם יצא לכם לקרוא את אחד מהספרים שציינתי לעיל? אם כן, מה חשבתם עליו? מוזמנות ומוזמנים לשתף בתגובות!
ואם לא עשיתם זאת עד עכשיו, אשמח שתרשמו לאתר על־ידי לחיצה על כפתור ההרשמה מצד ימין למעלה.
Comments