מה שחדש תמיד יותר טוב
אחד המשפטים האייקוניים של ברני סטינסון מקומדיית המצבים "איך פגשתי את אמא" הוא: "מה שחדש תמיד יותר טוב" (New is always better). ואכן, נדמה לפעמים שמה שחדש תמיד יותר טוב מישן: אייפון חכם משנת 2024 יהיה יותר טוב מטלפון נוקיה משנת 2003, המשחק האחרון לאקס בוקס יהיה יותר טוב ממשחקי המחשב של ראשית שנות ה-2000, וסדרות הטלויזיה האפיות של השנים האחרונות טובות יותר מהסיטקומים הישנים.
כשזה מגיע לשירה, נדמה שיש אמצעים ליריים שהשירה חדלה משימוש בהם מחמת מיאוס. אחד מאותם אמצעים הוא החריזה שכותבות וכותבים רבים נוטשים מבלי לתת לכך מחשבה שניה. שירה חופשית (Free Verse) הפכה ברבות השנים לברירת המחדל של המשוררים המודרנים אשר כותבים ללא הרף שורות ארוכות יותר, בשפה יומיומית יותר, ובתחושת אוטנטיות וספונטניות שחריזה אינה מסוגלת לייצר (כביכול).
אם תשאלו אותי, פרשנות זו של החריזה מצומצמת למדי. זוג שורות חורזות בשיר יכול לגרום למגוון רחב של תחושות, כשהמרכזית שבהן היא תחושת סיפוק. הסיפוק שהקורא חש מקריאת השורות החורזות גורם להנאה נוספת מהשיר, במיוחד כשהחרוז שנון ומיוחד. כותבות וכותבים שבוחרים לוותר על החרוז כליל מאבדים מגוון רחב של אפקטים ליריים אשר יכלו להשתמש בהם בשירה של עצמם, גם אם מרבית השיר כתוב בצורה חופשית.
אז אם אתם אוהבים חריזה ורוצים ללמוד דרכים חדשות כיצד להשתמש בה, או אם אתם מאלה שממש לא מתחברים לחריזה ורוצים להבין על מה כל המהומה, הפוסט הזה הוא בדיוק בשבילכם.
הנה כמה שיטות שבהן אתן יכולות להשתמש בחריזה בצורה חדשה ומסקרנת.
שיטה ראשונה: הוספת איברים לחרוז
נניח שיש לנו שורה בשיר אשר מסתיימת במילה "יְלָדִים" ואנו רוצים לחרוז אותה עם השורה הבאה בשיר. אנו רוצים למצוא מילה שתתחרז עם המילה הזו כדי לסיים בה את השורה המתחרזת.
בגלל שהמילה יְלָדִים היא בלשון רבים, קל מאוד למצוא לה מילים מתחרזות. כל מה שצריך זה למצוא שם עצם אחר שצורת הרבים שלו נגמרת ב-ים: אֲבָנִים, אַרְנָבִים, גִּבּוֹרִים, נְשָׁרִים, וכו'. שימוש בכל אחת מהמילים הללו יסגור לנו את החרוז.
חרוז מסוג זה מסתמך על הסיומת הדיקדוקית -ים, ועל כן הוא נקרא חרוז דקדוקי. בעברית קל מאוד להשתמש בחרוזים דקדוקיים. כל מה שצריך לעשות הוא למצוא מילה אחרת אם אותו סיום דקדוקי ובכך מתקבל החרוז (נְהָרוֹת – אַרְמוֹנוֹת, אֲבוּדָה – חֲסוֹנָה, וכו'). מכיוון שכל־כך קל למצוא חרוז דיקדוקי, השירה העברית המודרנית מנסה להמנע ככל האפשר מחריזה שכזו (זאת בניגוד לשירת ימי הביניים המוקדמות שעשתה שימוש נרחב בכך). יש משהו בחריזה דקדוקית שמרגיש קצת כמו רמאות, כאילו בחרנו בדרך הקלה במקום למצוא חרוז "אמיתי".
כדי להתגבר על תחושת הרמאות הזו, נהוג להוסיף עוד צליל לחרוז. אם נחזור למילה המקורית שממנה התחלנו, יְלָדִים, נרצה למצוא חרוז למילה זו שמשלב בתוכו לא רק את הסיומת הדקדוקית, אלא גם את העיצור שלפניה, כלומר -דִים. בכך ניתן למצוא שלל של חרוזים "אמיתיים": נַוָּדִים, עֲבָדִים, דְּוָדִים, חֲסָדִים, ועוד.
אפשר לקחת את זה עוד צעד קדימה: ניתן להוסיף עוד צליל לחרוז ולנסות למצוא חרוז שמסתיים בסיומת -לָדִים. דוגמאות למילים עם סיומת זו הן נוֹלָדִים, שְׁלָדִים, וגְּלָדִים. עם זאת, אם נרשה לעצמנו להחליף את הסדר של הצלילים ל' ו-ד', נגלה שלל של חרוזים נוספים כמו מִגְדָּלִים, נִבְדָּלִים, מֶחְדָּלִים, סַנְדָּלִים ועוד. זאת כבר איננה "רמאות", למרות שהחלפנו את סדר העיצורים. זהו שימוש יצירתי במילות השפה העברית.
הוספת צלילים לחרוז הופכת אותו לחרוז חזק יותר. החוזקה של החרוז מתבטאת בתחושת חוסר ברירה שהקוראת מרגישה כשהיא קוראת את השיר. כלומר, הקורא מרגיש שהמילה החורזת הייתה חייבת להופיע במקום שבו היא הופיעה ושלא הייתה כל ברירה אחרת. ככל שהחרוז מלא יותר, כלומר מכיל יותר עיצורים משותפים, נוצרת תחושת סיפוק חזקה יותר מהחרוז.
שיטה שניה: שימוש בצלילים קרובים
הצלילים שבשפה העברית מופקים כולם באמצעות הפה (מפתיע, אני יודע), ומסיבה זו ניתן למצוא צלילים רבים אשר מאוד "קרובים" זה לזה. כך למשל הצלילים של האותיות ד' ו-ת' נחשבים לצלילים קרובים, כי שניהם מופקים מהצמדת הלשון לחך העליון של הפה. באופן דומה גם הצלילים מ' ו-נ' נחשבים קרובים, וכך גם ב' ו-פ' רפות ו-בּ' ו-פּ' מודגשות. אם אי פעם תהיתם מדוע ישנם אנשים אשר מבטאים את האות ש' כמו האות ס', הרי זאת הסיבה (ואכן, ש' ו-ס' נחשבים צלילים קרובים).
בגלל שכל זוג צלילים כאלה נחשבים קרובים, ניתן להחליף ביניהם בחרוז ועדיין תשאר תחושת החריזה. כך ניתן לחרוז את המילים חָלָב – חָלַף, שָׁמוּט – עַמּוּד, חֲלוֹם – חַלּוֹן, ועוד'. חרוז מסוג זה נקרא חרוז קרוב והוא נמצא בשימוש רב בשירה המודרנית.
כך משתמש אברהם שלונסקי בחרוז הקרוב בשירו "ובכל זאת: לא פשוט":
"עַל מוֹשָׁב עַל כְּפָר בֶּן-דֶּחִי
עַל בָּתִּים-שַׁלֶּכֶת.
וְנַגְּנִי אֶת שִׁיר הַבֶּכִי
סָבָא שָׁר לְנֶכֶד."
החרוז שַׁלֶּכֶת – לְנֶכֶד הוא חרוז קרוב שכזה. שימו לב אגב לחרוז המסורג השני בֶּן-דֶּחִי – הַבֶּכִי וראו כי לא רק הצליל החורז משותף בו, אלא גם הצליל ב' שהתווסף לחרוז, כמו שהסברנו בשיטה הראשונה.
שיטה שלישית: חרוז תנועתי
אם אתם רוצים "ללכת עם ולהרגיש בלי", אחת הדרכים לחרוז מבלי לחרוז היא על ידי החרוז התנועתי (שנקרא גם אסונאנס). חרוז שכזה בעצם לא כולל בתוכו את העיצורים (הצלילים) של המילה אלא אך ורק את התנועות שלה. כך למשל המילים שֶׁלֶד – כֶּלֶב יכולות להתחרז כי שתיהן בנויות מזוג תנועות e רצופות. בצורה דומה המילים אָדוֹן – שָׁחֹר גם הן מהוות חרוז תנועתי שכן שתי המילים הללו בנויות מרצף הצלילים a ו-o.
ראו למשל את שיר א' מתוך מחזור השירים "אנדרטה" מאת ט. כרמי:
"לִי מִשֶּׁלִּי אֵין כְּלוּם. רַק רֵיקָנוּת חֵיקִי.
חַיַּי עוֹמְדִים עַל הֶחָלָל, חַיַּי שַׁחִים
אֶל הֶחָלָל, הַמְיַבֵּב לְתוֹךְ עֵינַי
הָעֲצוּמוֹת. אֵין כְּלוּם. אֲנִי — לִי מִבְּשָׂרִי
רַק אֲגַמֵּי־דָמִים דְּלוּחִים לְלֹא מוֹצָא,
לְלֹא מַרְאֶה. אֵין כְּלוּם. כְּבוּלַת זָוִית אִלֶּמֶת,
כָּל אֵבָרַי אוֹמְרִים רִפְיוֹן. אֵין כְּלוּם. אֲנִי —
לִי מִנַּפְשִׁי רַק אָבְדָנוֹ שֶׁל גּוּף וּדְמוּת
הַגּוּף מֵעַל כָּתְלֵי הָאֶבֶן. אֶצְבְּעוֹת
פִּרְיוֹן שְׁקֵטוֹת עֲלֵי כְּתֵפִי. אֵין כְּלוּם. אֵין כְּלוּם."
כביכול, שיר זה איננו מתחרז. אך אם נרשה לעצמנו להחשיב את האסוננס כחרוז, נמצא כי יש כאן חרוזים לרוב, כמו למשל חֵיקִי - שַׁחִים - מִבְּשָׂרִי או וּדְמוּת - כְּלוּם. כלומר, למרות שחרוז התנועתי הוא "לא באמת חרוז", ניתן להשתמש בו במקרים שונים כדי לייצר תחושת חריזה גם אם אין חריזה של ממש.
למה לבחור בחרוז
לשירה המחורזת יש היסטוריה עשירה שהולכת אחורה עד לימי הביניים. משוררות ומשוררים לאורך ההיסטוריה השתמשו בחרוז במגוון של דרכים כדי לייצר מגוון של תחושות: אושר, פחד, סקרנות, אלוהות ועוד. בפוסט הזה הראיתי מגוון של דרכים שבהן אתן יכולות ויכולים להשתמש בחריזה בצורה לא שגרתית בתוך השירים שלכם, ובכך לנצל את הכוח האדיר שיש לחריזה.
אני מזמין אתכם להשתמש בכלים הללו בשיר הבא שאתם כותבים. אם תרצו, אתם מוזמנים לשתף את השיר שיצא לכם כאן בתגובות.
הסתקרנתם ורוצים ללמוד עוד על חריזה?
בסוף החודש, ב-30 ליוני, בין השעות 19:00-20:30 (שעון ישראל) אקיים סדנת זום בנושא החרוז המודרניסטי. במסגרת הסדנה נדבר על מה זה חרוז, איך משתמשים בחריזה בצורה חדשנית ומסקרנת, מה הן סכמות חריזה ועוד. בתוך כך נקרא משיריהם של גדולי המשוררות והמשוררים העבריים, וכמובן: נתרגל!
לפרטים נוספים ולהרשמה לחצו כאן.
עדיין לא רשומים לאתר?
פוסטים כמו זה מחכים לכם כאן בבלוג עם כל השיטות שיהפכו אתכם למשוררות ומשוררים טובים יותר.
הרשמה בראש הדף מצד ימין.
Comments