"אבל אם ראית את הפוסט, למה לא עשית לייק?"
חברה קרובה שלי היא ציירת. כשאנחנו מדברים היא מספרת לי על הציורים שלה ומראה לי אותם, ומלבד לשתף אותה בתחושות שהציורים שלה מעבירים בי, אין לי הרבה מה להגיד. אני לא מבין גדול באומנות חזותית. זה באמת לא הצד החזק שלי. עם זאת, אני מעריך אמנים בכל התחומים, ובפרט אותה על האומנות שלה. הידענות שלה וההתלהבות שלה מכל מה שקשור לציור ממש מדבקים, ואני מוצא את עצמי מתלהב מציור כלשהו כי היא מתלהבת ממנו.
במשך מספר חודשים היא סיפרה לי שהיא רוצה לעשות שינוי בקשר לאומנות שלה ושהיא רוצה לצאת איתה לדרך חדשה. מאוד שמחתי בשבילה. חשבתי שהשינוי שהיא רוצה לעשות הוא ממש נכון והגיוני, ואיחלתי לה לממש אותו במהרה.
באחד הימים גללתי בפייסבוק בלי מטרה מוגדרת. במהלך השיטוט שלי צצו על המסך כל מיני פוסטים: מימים, תמונות של חברים, פוסטים פוליטיים, כל מיני. מבין הפוסטים, למשך שבריר שניה, ראיתי פוסט שלה. הפוסט עבר על פניי כל־כך מהר שבקושי קראתי מה כתוב בו. מרפרוף זריז בפוסט הבנתי שהיא אכן עשתה את השינוי שהיא התכוונה לעשות, אבל אני פשוט לא הייתי מרוכז באותו רגע. ראיתי את הפוסט ומיד המשכתי לגלול, מבלי להגיב או אפילו לעשות לייק.
כמה ימים אחר כך כשדיברנו בטלפון סיפרתי לה שראיתי את הפוסט ואיחלתי לה מזל טוב. היא אמרה לי תודה ושהיא מאוד מתרגשת, אבל כמה דקות אחר כך היא שאלה אותי:
"אבל אם ראית את הפוסט, למה לא עשית לייק?"
למה באמת לא עשיתי לה לייק?
לכודים ברשת
אני לא חושב שאני חריג בנוגע למה ששיתפתי למעלה. כולנו מרפרפים בפייסבוק ובאינסטגרם ולא תמיד קולטים לעומק את מה שאנחנו רואים. לפעמים אני יכול למצוא את עצמי נזכר בפוסט שראיתי לפני יומיים ורק עכשיו חלחל לתודעה שלי מה שראיתי. אני בטוח שגם אתם ואתן לא מגיבים או עושים לייק לכל פוסט שאתם רואים, גם אם קראתם אותו עד הסוף.
לפני כמה שבועות אשתי סיפרה לי שאחד מהקולגות שלה עוקב אחריי בפייסבוק וקורא את השירים שאני מפרסם שם. "הוא ביקש ממני לספר לך שהוא קורא את כל מה שאתה כותב, אבל הוא לא אוהב להגיב או לסמן בלייק." אפילו לא טרחתי לשאול את אשתי למה, כי אני יודע שיש לי הרבה קוראים כאלה. "קוראים שקופים" אני קורא להם, כי אין לי שום דרך לדעת אם הם קראו את השירים שלי או לא. אם מישהו קורא שיר שלי בפייסבוק ולא מסמן לייק או מגיב אני לעולם לא אדע שהוא קרא אותו.
זה תמיד מפתיע אותי לגלות עד כמה קשה הפעולה של ללחוץ על כפתור ה"לייק", שלא לדבר על לנסח משפט קוהרנטי בתגובות. אני כל פעם מזכיר לעצמי שכדי שמישהו או מישהי יבחרו לעשות לי לייק הם צריכים להיות מאוד להוטים על מה שכתבתי. קשה לי לפעמים לעכל שאם פרסמתי שיר ברשתות החברתיות שהוא רק "בסדר" ולא "ואו", הסיכוי שמישהו יגיב עליו הוא אפסי.
מעבר לכך, כפי שכתבתי בפוסט הקודם, למדתי מזמן שפייסבוק ואינסטגרם מעודדים שירים מאוד מסוימים, בדרך כלל קצרים מאוד, פשוטים מאוד וישירים מאוד. רק שירים מהסוג הזה הם אלו שמקבלים עשרות או מאות לייקים.
זה גורם לי לשאול את עצמי:
האם שיר ארוך הוא בהכרח פחות טוב משיר קצר?
האם שיר מורכב שדורש קריאה שניה ושלישית כדי להבין אותו פחות טוב משיר פשוט וברור?
האם שיר שמתעקב בלהעביר את המסר שלו ולוקח את הזמן ואת הסבלנות עם הקוראים הוא פחות טוב משיר שניגש ישר לנקודה?
וכשאני חושב על זה לעומק אני מבין שהתשובות ברורות: לא, לא ולא!
אז אולי עדיף שלא להתעקש על פייסבוק?
אני מפרסם את השירה שלי בפייסבוק כמעט 6 שנים. במהלך השנים פרסמתי בפייסבוק (ובאינסטגרם) עשרות שירים. יש משהו בפרסום השירים בפייסבוק שהוא מאוד נעים. ההתראה שאני מקבל לטלפון בכל פעם ששיר שלי מקבל תגובה חדשה או לייק תמיד מעבירה לי בגוף תחושת אנדרנלין מטורפת. אחרי שאני מפרסם שיר אני מוצא את עצמי פותח את הפייסבוק עשרות פעמים בשעה, מחכה לראות אם מישהו או מישהי הגיבו. לפעמים הכפייתיות הזאת נמשכת לכמה ימים. פייסבוק הופך אותי לסוג של מכור.
זה לא צריך להיות ככה.
בתור כותב שרוצה לפרסם את השירה שלו ברבים, כמובן שכיף לדעת שאנשים קוראים אני מה שאני כותב, אבל אני יודע שאי־אפשר למדוד את איכות השירים על פי כמות הלייקים והתגובות שקיבלת. זה מתכון לאכזבה, ופשוט לא נכון עובדתית.
אנקדוטה קצרה: בקיץ האחרון פרסמתי מקבץ של חמישה שירים שנקרא "חמשת שירי שרב". ברור לי שמדובר במקבץ שירים מבין הטובים שכתבתי. אני משוכנע בכך. עם זאת, כל אחד מהם קיבל פחות מעשרה לייקים. האם זה אומר שהשירים הללו פחות טובים? אני לא חושב.
אני לא מנסה להגיד לכם שלא לפרסם את השירים שלכן בפייסבוק או באינסטגרם. כל מה שאני מנסה להגיד הוא שכדאי שתנסו לקחת את כל עניין התגובות והלייקים בערבון מוגבל, כי מדובר במדד מתעתע.
לפרוץ את החומה הוירטואלית
אחת הדרכים להתגבר על הניכור הזה שהרשתות החברתיות יוצרות הוא להקריא את השירה שלכם בפני קהל חי. בישראל היום יש אירועי שירה רבים בכל רחבי הארץ שמושכים אליהם קהל שומעים רחב. כמו שאמרתי בפוסט הקודם, יש לכן ולכם הזדמנות אדירה להפגיש את השירה שלכם מול הקהל באופן בלתי אמצעי, ובכך לגלות באמת עד כמה השירים שלכם יכולים להשפיע על אנשים.
צריך להגיד את האמת: אין לאירועי הקראת שירה את הפוטנציאל להפוך את השירה שלכם לויראלית. כלומר, הסיכוי שתהפכו לויראלים בגלל שהקראתם שיר בערב הקראת שירה הוא מזערי. בניגוד לפייסבוק שם אפשר לשתף את השירים שלכם בלחיצת כפתור, באירוע הקראת שירה השירים שלכם יפגשו את הקהל שנוכח באירוע ותו לאו. עם זאת, הקשר שתייצרו עם הקהל יהיה עמוק יותר ומשמעותי יותר.
אז אם אתן מרגישות שאתן מוכנות להקריא את השירה שלכן מול קהל, אם אתם רוצים לחוות את החויה שתיארתי, אני רוצה להזמין את כולכם לסדנת הקראת שירה שאני מקיים בתאריך ה-17 למרץ 2024, יום ראשון, בין השעות 19:00-20:30 (שעון ישראל). מדובר בסדנה חד פעמית של שעה וחצי שבה נדבר על כל מה שחשוב בהקראת שירה: איך עומדים על במה, איך מתכוננים לפני, איך בוחרים את השירים המתאימים, ועוד הרבה טיפים שיהפכו אתכם ואתכן למקריאי שירה מעולים.
הרשמה כאן:
תודה שנשארתן עד פה. אם אתן אוהבות לכתוב, אוהבות ללמוד דברים חדשים ומחפשות דרכים יצירתיות לאמן את הכתיבה שלכן, אני מזמין אתכן להרשם לאתר שלי ולקבל את כל העדכונים על כל מה שחדש כאן באתר. יש פה פוסטים כמו זה, סדנאות, הרצאות ועוד.
הרשמה בראש הדף מצד ימין.
Comentarios