שירה בבסיסה היא ארגון של מילים וצלילים לתבניות. כלומר, ההבדל המרכזי בין שירה לבין פרוזה הוא ששיר הוא לא רק מילים אשר מתארות מעשה שהיה או מצב רגשי, אלא קומפוזיציה מורכבת של מילים וצלילים שבה למיקום הצלילים, לחזרתם ולאופן הופעתם על הדף יש משמעות בפני עצמם. בכך המילים הן לא רק הטווח שבו מועברת המשמעות של תוכן השיר, אלא האלמנט המרכזי בשיר עצמו כפי שתופסים אותו הקוראים.
כמשוררות ומשוררים יש בידינו את האפשרות לבחור כיצד "לארוז" את המילים שאנחנו כותבים בשירים שלנו. יש שבוחרים לחרוז ויש שלא, יש שאוהבים לחלק לבתים ויש כאלה שמעדיפים שירים ארוכים ללא שבירות, יש כאלה שאוהבים לפסק את השירים שלהם ויש כאלה שמעדיפים להמנע מכך כלל, ועוד ועוד ועוד. כל שיר ארוז בצורה שונה, ולכל משורר ומשוררת סגנון ייחודי משלהם שבו השירים שלהם באים לידי ביטוי.
עם זאת, ישנן צורות מוסכמות של שירים שברבות השנים הפכו לנפוצות מאוד בקרב משוררות ומשוררים. הצורות האלה כל־כך אלגנטיות, כל־כך מרשימות, שכותבי שירה רבים חשו צורך עז לכתוב בהן כדי להיות חלק מהתופעה.
אחת מאותן צורות מוסכמות היא הסונט.
מה זה סונט?
סוֹנֵט (או סוֹנֵטָה) היא צורה קבועה של שיר בעל 14 שורות עם סכמת חריזה מוסכמת, משקל קבוע והיפוך תוכני בסופה (מה שנקרא וולטה). בואו נפרק רגע את ההגדרה הזו.
14 שורות
סונט מורכב מ-14 שורות, כאשר במרבית המקרים הן כולן באותו האורך.
את אורך השורה אנחנו לא מודדים במקום שהיא תופסת על הדף, או במספר האותיות שמרכיבות אותה, אלא במספר ההברות שלה. תחשבו על זה שלמילה כֹּחַ יש את אותה כמות הברות כמו המילה שָׁלוֹם (2 הברות), למרות שהמילה הראשונה מורכבת מ-2 אותיות והשניה מ-4 אותיות.
אם כן, אנחנו מודדים את השורה בכמות ההברות שנצטרך להשתמש בהן, מה ששקול בדרך כלל לזמן שייקח לנו לקרוא את השורה אם נקרא אותה בקצב אחיד.
סכמת חריזה מוסכמת
השורות החורזות בסונטה הן קבועות ומוסכמות מראש. כלומר, אנו יודעים להגיד מראש איזו שורה תחרוז עם איזו שורה.
עם זאת, לאורך השנים התגבשו ארבע סכמות חריזה מקובלות עבור הסונט.
הסונט הפטררקי (נקרא גם סונט איטלקי): על שמו של המשורר האיטלקי בן המאה ה-14 פרנצ'סקו פטררקה. פטררקה כתב את הסונטות שלו בסכמת חריזה אבבא אבבא גדה גדה. כלומר, השורות הראשונה, הרביעית, החמישית והשמינית כולן חורזות זו עם זו, וכן גם השורות השניה, השלישית, השישית והשביעית גם כן חורזות כולן זו עם זו. לגבי שש השורות האחרונות, הקרויות גם ססטט, נדרש כי כל זוג שורות תתחרזנה, איך סדר החריזה יכול להשתנות. כך למשל יכול הססטט להיות בסכמות החריזה גדה גדה, גגד דהה, גדג הדה וכו'. יש לציין שמשוררות ומשוררים מודרניים אשר בוחרים בסכמת החריזה הפטררקית לרוב מעדנים את סכמת החריזה בבית השני ומשתמשים בחרוז נפרד, ולא באותו החרוז כמו בבית הראשון, כך שסכמת החריזה לעיל הופכת לסכמה אבבא גדדג הוז הוז.
הסונט הספנסרי: הסונט הספנסרי נקרא על שמו של המשורר האנגלי בן המאה ה-16 אדמונד ספנסר. סכמת החריזה שנקט בה ספנסר היא אבאב בגבג גדגד הה. שתי השורות האחרונות נקראות קופלט או וולטה, ועליהן נרחיב בהמשך. נשים לב שסכמת חריזה זו קשיחה הרבה יותר מזו של פטררקה. יש כאן שתי רביעיות שנדרשות לחרוז זו עם זו (חרוז ב וחרוז ג) ולשאר שלושת הזוגות אין חופש תנועה בין השורות כפי שהיה לנו בששת השורות האחרונות של הסונט הפטררקי.
הסונט השייקספרי (נקרא גם הסונט האנגלי): הסונט השייקספירי נקרא על שמו של המחזאי והמשורר האנגלי הנודע בן המאה ה-16 ויליאם שייקספיר. סכמת החריזה של הסונט השייקספירי היא אבאב גדגד הוהו זז. מצד אחד צורה זו דומה מאוד לסונט הספנסרי ומכילה את הקופלט בסופה, אך מצד שני יש עידון בדרישה על החריזה (אין חריזה של ארבע שורות אלו אם אלו, אלא רק חריזה בזוגות).
הסונט הפושקיני: נקרא על שמו של המשורר הרוסי בין המאה ה-18 אלכסנדר פושקין שנחשב לאחד מגדולי המשוררים הרוסיים. סכמת החריזה הפושקינית היא אבאב גגדד הווה זז והיא הסכמה שבה השתמש פושקין בספרו הידוע יבגני אונייגין, אשר מהווה סיפור עלילתי שכתוב כרצף סונטות פושקיניות. גם כאן, כמו בסונטות הספנסרית והשייקספרית, יש קופלט בסוף הסונט.
משקל קבוע
הרבה דברים אפשר להגיד על משקל, וכנראה שאכתוב כמה וכמה בלוג פוסטים על כך בעתיד, אבל באופן כללי אפשר להגיד שמשקל הוא צורה סדורה של דגשים בשורה. הנה דוגמה לשורה ממושקלת:
היום הלכתי שוב אל בית אמי
כמו שאפשר לראות, בשורה למעלה סימנתי את כל ההברות המודגשות. ניתן להבחין כי בין כל שתי הברות מודגשות (מה שנקרא הרמה) יש הברה בלתי מודגשת (מה שנקרא השפלה). סכמת ההרמות בשורה היא השפלה, הרמה, השפלה, הרמה, השפלה, הרמה, השפלה, הרמה, השפלה הרמה - 5 השפלות ו-5 הרמות, 10 הברות סה"כ. הסכמה המדוייקת הזו של הרמות והשפלות נקראת פנטמטר יאמבי. תזכרו אותה טוב, כי היא תופיע בפוסט הבא!
אגב, הנה דוגמה לשורה בלי משקל סדור:
היום הלכתי שוב אל הבית של אמא שלי
כאן ניתן לראות שלמרות שהשורה מתחילה במשקל סדור (השפלה והרמה לסירוגין), בהמשך השורה נכנסות השפלות נוספות בין ההרמות. למרות שלשתי השורות אותה משמעות תוכנית, אפשר להבחין שלראשונה יש משקל סדור ולשניה אין. כלומר, משקל סדור הוא בחירה מודעת של המשורר או המשוררת ולא משהו שקורה מתוך עצמו בצורה ספונטנית.
היפוך
זוכרים את הוולטה, שתי השורות שבסוף הסונטה הספנסרית, השייקספירית והפושקינית? לרוב, בשתי השורות הללו מתרחש היפוך, כלומר משהו קורה בשיר שהופך את המשמעות שלו ושופך עליה אור נוסף.
גם בסונטה האיטלקית יכול להמצא היפוך בששת השורות האחרונות, אך בסונטה האנגלית, ובפרט בסונטות של שייקספיר, ההיפוך הוא בגדר חובה. כלומר, שייקספיר מכריח את עצמו להפוך את המשמעות ובכך להציע משהו חדש על כל השיר שכתב לפני כן.
למה לבחור בסונט?
כל־כך הרבה חוקים, כל־כך הרבה מגבלות על הכתיבה, בשביל מה צריך את כל זה? אי אפשר פשוט לכתוב שירים "רגילים"?
אני אתן לטשרניחובסקי לענות, איך לא, בצורת הסונטה:
יָקַרְתְּ לִי, מַה יָקַרְתְּ, סוֹנֶטָּה, ‘שִׁירַת זָהָב’!
מִימוֹת הָרֵינֵסַנְס מִשְׁמֶרֶת לָנוּ אַתְּ.
הָ’עִמָּנוּאֵל' – הוּא הֵד מַנְגִּינָתֵךְ אָהָב,
וִיחִידֵי-דּוֹר נְצָרוּךְ בְּאִיטַלְיָה, וְלֹא מַתְּ.
אָהַבְתִּי צִמְצוּם נִיב-חֲרוּזֵךְ, פּוֹזֵז כַּזָּהָב,
מְלֻטָּשׁ מַחֲזִיק בּוֹ הַמְּרֻבֶּה שֶׁבַּמּוּעָט,
וּגְמַר-בָּתַּיִךְ לָךְ הַמְצַלְצֵל בְּאוֹן וָרָהַב,
חֲלִיפוֹת הֶגְיוֹן בָּךְ כְּאוֹר הַחֲזִיז הֶחָד.
אַךְ מִשֶּׁרֻכְּזָה בָּךְ מַחֲשָׁבְתִּי בַת הֲגִיגִים
מַה-דְּמוּת אֶעֱרָךְ לָךְ? – קִלּוּחֵי בַרְזֶל סִיגִים,
שֶׁנִּכְנְעוּ לַדְּפוּס, מֻצָּקִים, סְפוּגֵי-צְלִיל.
כִּי כֵן הֲלֹא גַם אַתְּ: צִיּוּרִים מְפֻתָּחִים
בְּמַתְכֹּנֶת כֻּלָּהּ סְיָג, מְסֹרוֹת-קֶדֶם, כְּלִיל,
הֶגְיוֹנָיו צְפוּפִים בּוֹ וּמִדַּבְּרוֹתָיו רְוָחִים.
("אל הסוניטה העברית", 1920)
לא בכדי מכנה טשרניחובסקי את הסונטה "שירת זהב". המילה זהב בגימטריה היא 14, כמספר שורותיה של הסונטה. הסונטה נוצצת כזהב, מרחפת מן הדף ומרוממת את נפש הקוראים.
לסונטה עבר עשיר, והיא מלווה את האנושות עוד מהמאה ה-13. לסונטה יש קשר הדוק לשירה העברית, שכן עברית הייתה השפה השנייה בעולם (אחרי איטלקית) שבה נכתבו סונטות! אותו "עמנואל" שמוזכר בסונטה של טשרניחובסקי הוא עמנואל הרומי, משורר יהודי איטלקי בן המאה ב-13 שכתב סונטות בעקבות פטררקה.
אחזור על כך על־מנת להדגיש: עוד לפני שמשוררים כתבו סונטות באנגלית, עוד לפני ספנסר ושייקספיר, משוררים עבריים כתבו בצורת הסונטה. איזו מחשבה מדהימה זו!
צורת הסונטה מרתקת. הצמצום שבה, העדינות והדיוק שבבניית השורות, כל אלה יוצרים תחושה של רוממות רוח. יש משהו אלוהי בסונטה כתובה היטב שקשה להסביר. כאשר את בוחרת לכתוב בצורת הסונטה את מתחברת למסורת של כתיבת שירה בת מאות שנים, מסורת שאיננה זרה לשירה העברית ושכותבים עבריים כתבו בה עוד מיום הגייתה.
אם תבחרו לכתוב בצורת הסונטה תשתתפו במסורת בת למעלה מ-700 שנה (!), מסורת מכובדת שבה השתתפו אלפי כותבות וכותבים לאורך ההיסטוריה. בין הכותבים המוכרים ממשפחה זו תוכלו למצוא את וויליאם שייקספיר, וויליאם וורדסוורת' (החביב עליי כל־כך), ג'ון ברימן, שאול טשרניחובסקי, לאה גולדברג, ש. שלום, מאיר ויזלטיר ואחרים. מבין השמות הפחות־מוכרים ממשפחה זו תוכלו למצוא גם את כותב שורות אלו.
אז אם אתם מוכנים לאתגר, אני מזמין אתכן ואתכם לנסות לכתוב סונטה משלכם! הכללים לפניכם ואתם מוזמנים לעקוב אחריהם בצורה הדוקה, או בצורה רופפת ועם אינטרפרטציה משלכם. את הסונטות שתכתבו אתם מוזמנים ומוזמנות לשתף למטה בתגובות ולחלוק אותן עם שאר הקוראים.
אם אתם מרגישים שאתם זקוקים לעוד קצת דוגמאות של איך כותבים סונטה, אני מזמין אתכם לקרוא את הסונטה "נרגש לפתע" של המשורר האנגלי וויליאם וורדסוורת' בתרגומי שפורסמה כאן באתר בחודש ינואר האחרון (2024). בנוסף, לפני מספר ימים פרסמתי מחזור סונטות שלי שנקרא סונטות אבי"ב, מחזור של חמש סונטות ש"הצמיחו" שורה נוספת והן בעלות 15 שורות במקום 14. מעבר לכך, בשבוע הבא אפרסם כאן בלוג פוסט נוסף על ההיסטוריה של צורת הסונטה, מפטררקה, דרך שייקספיר ועד ליומנו אנו. בפוסט הזה אשתף כיצד כותבות וכותבים לאורך ההיסטוריה בחרו להשתמש בסונטה כדי להביע את רגשותיהם ומחשבותיהם, ואיך הסונטות שלהם שינו את העולם. הולך להיות לנו מסע מרתק!
עולם השירה בכלל והשירה העברית בפרט הוא כל כך גדוש ועשיר, ויש כל־כך הרבה מה ללמוד! בכל יום שבו אני קורא שירה אני לומד עליה משהו חדש.
אם גם אתם רוצים ללמוד יותר על שירה, אם אתם רוצים להשתפר ככותבות וכותבים, אני מזמין אתכם להירשם לאתר ולהיחשף לפוסטים כמו זה שקראתם זה עתה. בכל חודש אני משתף מהיופי שיש לשירה להציע, ועל כל הכלים שלמדתי כיצד להיות כותבות וכותבים יותר טובים.
הרשמה בראש הדף מצד ימין.
Comments