המילה הנכונה: על מיומנות הניסוח

כששירתי בצבא קבע, אחד מהחיילים בצוות שלי, גיורא שמו, היה משתמש רבות במילה שלא קיימת: לָמָּשֶּׁהוּ. הנה לדוגמה משפט שגיורא היה אומר: "לָמָּשֶּׁהוּ, זה לא עובד לי. אני אנסה לשבת על זה עוד קצת כדי להבין מה הסתבך שם."

הייתה לגיורא סיבה טובה להשתמש במילה לָמָּשֶּׁהוּ. בעברית של אחרי תקופת חז"ל, כל פעם שאנחנו רוצים לדבר על דבר שהוא, כלומר דבר סתמי (something), אנו מוסיפים את הסיומת שֶּׁהוּ למילה. כך "כל שהוא" הופך לכלשהו, "מתי שהוא" הופך למתישהו, ו"מה שהוא" הופך למשהו. אבל למה אין לנו ביטוי כמו "למה שהוא"? למה אנחנו חייבים להאריך ולהגיד "מסיבה כלשהי"?

היכולת שלנו למצוא את המילה המדויקת שתתאר בדיוק את מה שאנחנו מתכוונים אליו היא יכולת הכרחית. בחברה האנושית המודרנית, רעיונות מסוגלים לעבור הלאה ולהתפשט בעולם דווקא בגלל היכולות שלנו להיות ספציפיים, להתמקד ולתאר בדיוק את מה שאנחנו צריכים. לפעמים זה דורש מאיתנו להמציא מילים חדשות ולהעשיר את השפה, בדיוק כפי שגיורא עשה. כך למשל ביטוי הסלנג "לחפור", אשר נכנס לשפה העברית במשמעות של "לדבר ללא הפסקה" במהלך שנות העשרה של המאה העשרים ואחת, הצליח לתאר תופעה שלא הייתה לה מילה מקבילה בעברית לפני קביעת משמעות זו עבורו.

הצורך בספציפיות הופך למשמעותי כפליים עבור כותבות וכותבים, בכל הז'אנרים הספרותיים. ניסוח מדוייק של מחשבה יכול להפוך כל טקסט, אם הוא שירי, סיפורי או אחר, ליצירת מופת, רק בשל היותו מדוייק מספיק.

אבל איך מדייקים? איך מוצאים את המילה הנכונה שתתאר בדיוק את מה שאני רוצה לתאר? הנה כמה טריקים שיעזרו לכם לעשות זאת.

פעלים: לספר סיפור במילה אחת

פעלים מאוד מרגשים אותי, והם צריכים לרגש גם אתכם! פעלים הם ההתרחשות של המשפט, הם מה שהופך את המשפט מתיאור מצב סטטי לסיפור. פועל טוב יכול לספר סיפור שלם במילה אחת בלבד. בחירה של הפועל הנכון למשפט שלכם הופכת אותו למסקרן ומרגש.

כדי להבין איך לעשות זאת, בואו נסתכל על המשפט הבא:

הוא הלך אל הבנק על מנת להפקיד את הצ'ק שקיבל מאמו.

הסיטואציה ברורה לנו: אדם הולך אל הבנק כדי להפקיד את הצ'ק שאמו נתנה לו. אם המשפט הזה היה לקוח מספר, היה מדובר במשפט פשוט למדי שככל הנראה לא היה משאיר רושם עז על הקוראים. אבל האם יש באפשרותנו לשפר אותו?

במשפט יש שלושה פעלים: "הלך", "להפקיד" ו"קיבל". כל אחד מהפעלים הללו כללי למדי. אחת הדרכים שלנו להפוך משפט למעניין יותר הוא להפוך את הפעלים בו לספציפיים יותר. לשם הדוגמה, נתמקד במילה "הלך":

• אם האדם במשפט הלך מהר מאוד, כי הוא עומד לאחר לשעת הסגירה של הבנק, נוכל להגיד: הוא רץ אל הבנק על מנת להפקיד את הצ'ק שקיבל מאמו.

• אם האדם במשפט הלך באיטיות, אם כי הוא עייף או חולה, נוכל להגיד: הוא דידה אל הבנק על מנת להפקיד את הצ'ק שקיבל מאמו.

• אם האדם במשפט הלך בשמחה ובדילוגים, כי הוא חיכה לכסף זמן רב, נוכל להגיד: הוא דילג אל הבנק על מנת להפקיד את הצ'ק שקיבל מאמו.

בעצם, על ידי הוספה של תואר לפועל – אנחנו יוצרים פועל אחר. בחירה של התיאור המדויק לפעולה שעליה אנחנו מספרים ייתן לנו את הפועל החדש שאותו אנו מחפשים.

שמות עצם: להוציא את זכוכית המגדלת

שמות העצם הם לרוב הלב של המשפט שאותו אנחנו מנסים להגיד. ללא שמות עצם, אין לנו לא נושא שעליו אנחנו מדברים ולא מושא שעליו מתבצעת הפעולה של המשפט. שמות עצם הם גם המקום שבו כותבות וכותבים בוחרים לרוב "לחפף". הרבה יותר כיף ומרגש להשתמש באיזה פועל איזוטרי כדי להפוך את המשפט למתוחכם. הרבה יותר קשה למצוא את שם העצם הנכון שיהפוך את המשפט למדוייק הרבה יותר.

אז איך עושים את זה? איך מוצאים את שם העצם המתאים ביותר למשפט? פשוט מאוד: מוציאים את זכוכית המגדלת.

הנה משפט עם שלושה שמות עצם:

הוא נפל על הרצפה ונחבל בידו משולחן הקפה

שמות העצם במשפט הם "רצפה", "יד" ו"שולחן הקפה". המשפט ברור מאוד, אבל אפשר לדייק אותו בעזרת שיטת זכוכית המגדלת – עלינו להתקרב אל ההתרחשות ולתאר את מה שאנחנו רואים בפרטי פרטים:

• עבור הרצפה: האם הוא נפל על "רצפת המטבח" או "רצפת הסלון"? האם הוא נפל על "רצפת השיש" או "רצפת העץ"?

• עבור היד: היכן בדיוק הוא נפגע, האם ב"מפרק היד", ב"בוהן" או בכלל ב"גב היד"? האם זוהי יד ימין או יד שמאל?

• עבור שולחן הקפה: האם הוא נפגע מ"פינת שולחן הקפה" או מ"צדו של שולחן הקפה"? האם שולחן הקפה עגול או מרובע?

בכך שאנחנו מוציאים את זכוכית המגדלת ומתבוננים בסיטואציה מקרוב, אנחנו נותנים למשפט חיים ונוכחות. הנה דוגמה למשפט טוב יותר, שמתאר את אותה סיטואציה של המשפט לעיל:

הוא מעד על רצפת השיש בסלון וריסק את מפרק כף ידו בפינת שולחן הקפה

במשפט זה, לא רק שהשתמשתי בשיטת זכוכית המגדלת, אלא גם החלפתי את הפעלים המשעממים בפעלים ממוקדים יותר שמספרים טוב יותר את הסיפור.

תואר הפועל: לשחק עם מחוג העוצמה

אחד ההרגלים הטובים פחות שאני רואה אצל כותבות וכותבים שאני עורך את כתביהם הוא הנטייה לשימוש במרקרים. הנה כמה דוגמאות נפוצות למרקרים שכאלה:

הוא אהב אותה מאוד

הוא חשב על זה הרבה

היא כותבת לפעמים

הוא באמת הצטער על זה

מילים כאלו מוסיפות מעט מאוד למשפט, והן תופסות מקום מיותר בו. הן לרוב הפיתרון העצלני למציאת תואר הפועל. אבל אתם ואתן לא עצלנים, ולכן אתם בוחרים להשתמש בשמות תואר טובים בהרבה!

כדי למצוא את תואר הפועל הנכון, צריך לשאול את עצמנו: מהי עוצמת הפעולה? על ידי משחק עם מחוג העוצמה, אנחנו יכולים לבחור את תואר הפועל הנכון.

בואו נסתכל על המשפט הראשון:

• אם אנחנו רוצים להעלות את מחוג העוצמה כלפי מעלה, לתאר את אהבתו בצורה גדולה מהחיים, אנחנו יכולים להשתמש בתארים כגון "בעוצמה", "בתשוקה עזה", "בכל מעודו" וכו'

• אם אנחנו רוצים להוריד את מחוג העוצמה כלפי מטה, לתאר את אהבתו בצורה מתונה, אנחנו יכולים להשתמש בתארים כגון "ברכות", "ברוחב לב", "במסירות" וכו'

הבעיה במרקרים כמו "מאוד", "הרבה" ו"לפעמים" היא שהן מילים שלא אומרות כלום. כל מה שהן באות לעשות זה לסמן במרקר את המשפט מבלי להוסיף לו תוכן. מה זה "לפעמים"? האם זה כל יום? כל שעה? כל דקה? כל שנתיים? במקום להשתמש במילה הכללית הזאת, עדיף לבחור לאן לסובב את המחוגה: כלפי מעלה ("בכל רגע ורגע") או כלפי מטה ("פעם בעשור")

מי מפחד ממילות קישור?

לפעמים, מתוך הרצון שלנו למהר ולכתוב זריז את מה שעל ליבנו, אנחנו מקצצים במילים שאנחנו תופסים אותן מיותרות. אחת המילות שמוצאות את עצמן נמחקות ראשונות הן מילות הקישור. מילות קישור הן מילים שתפקידן לחבר בין חלקי המשפט באופן שיישמע הגיוני לקוראת.

נסתכל למשל על המשפט הבא:

הם החזיקו ידיים שעות ארוכות.

משמעות המשפט ברורה, ולמרות זאת הוא מרגיש מזורז שלא לצורך. השוו את המשפט לעיל עם המשפט הבא:

הם אחזו ידיים במשך שעות ארוכות.

משמעות המשפט לא השתנתה, גם הבנתנו אותו לא השתנתה, ובכל זאת המשפט השני נעים יותר לקריאה. מדוע? כי לקחנו את הזמן, כי נתנו למשפט את מרווח הנשימה שהוא צריך. הוספת מילת הקישור "במשך" מעבירה אותנו באופן רציף מתיאור הפעולה שהיא אחיזת הידיים אל תיאור הזמן שהוא השעות הארוכות. בנוסף לכך, השימוש בפועל מתאים יותר לסיטואציה (אנשים "מחזיקים" כוס קפה, ו"אוחזים" בידה של אהוב או אהובה) מחזיק את המשפט עוד יותר.

עוד תופעה נפוצה היא קיצור מילות הקישור לחלופה הקצרה ביותר. אני רוצה לעודד אתכם להשתמש במילות קישור ארוכות: במקום לומר "כי", אמרו "מכיוון ש"; במקום לומר "כדי ש", אמרו "על מנת ש"; ובמקום לומר "למרות", השתמשו בביטוי מהיפים בשפה העברית "ואף־על־פי־כן". מילות קישור ארוכות לא רק שלא מורחות את המשפט שלכם, אלא מוסיפות לו צבע ונוכחות.

הנשק הסודי: פשוט לפתוח מילון

וכשכל הטריקים לעיל לא עובדים, הכי פשוט זה לפתוח מילון! מילון נותן המון (זה חרוז, אז זה חייב להיות נכון):

• מילון מציג את פירוש המילה שבה אתם רוצים להשתמש, וכך אתם יכולים לבחון האם המילה באמת אומרת את מה שאתם חושבים שהיא אומרת

• מילון מציג את מקור המילה ודוגמאות, מה שמאפשר לבדוק שהמילה מתאימה למשלב הלשוני שאתם רוצים להשתמש בו

• מילון מציג מילים נרדפות, מה שיכול לזרוק לכם רעיונות למילים אחרות שאתם יכולים לבחור להשתמש בהן

כל זה נשמע טוב, אבל מה אם אין לי מילון בבית? אין שום בעיה! הנה שני מילונים במרשתת שאני ממליץ עליהם בחום:

• מילון האקדמיה ללשון עברית – מדובר במילון נהדר הכולל גם את נטיות הפועל ואת נטיות הייחוס של שמות עצם. מקור נהדר למציאת מילים ולהטיותיהן.

• מילון אבניאון – מילון עשיר ומגוון הכולל גם מילים נרדפות וחורזות.

למה להשקיע בניסוח?

ניסוח זה לא מותרות, זו המחויבות שלכם, שלכן ושלי ככותבות וכותבים. אם אנחנו לוקחים את הכתיבה שלנו ברצינות – וזה הרי מובן מאליו אם קראתם עד כאן! – אז אסור לנו להתעצל בניסוח. הניסוח המדוייק מאפשר לנו לתאר את מה שאנחנו רוצים לתאר באופן המדוייק ביותר, המהודק ביותר והנכון ביותר.

אסור לנו לזלזל בכוחו של הניסוח. זהו כל ההבדל בין יצירת מופת לעוד יצירה אחת מאלף.

---

בונוס למי שהגיע עד כאן!

לפני מספר שנים, גיורא פנה לאקדמיה ללשון בשאלה למה לא קיימת המילה "למשהו" בשפה העברית. הנה תשובתן של רונית גדיש, ראשת המזכירות המדעית של האקדמיה ללשון עברית, וד"ר קרן דובנוב, כלת פרס האקדמיה ללשון עברית על שם בן־חיים לשנת תשע"ה, על שאלה זו:

שלום רב,

התופעה של מילת שאלה + ש + הוא/היא/הם/הן יש לה יסוד כבר בלשון חז"ל: המילה משהו המורכבת מ'מה' + 'ש' + 'הוא', וכן הצירוף כלשהו. תופעה זו התרחבה, ובלשוננו היא באה לידי ביטוי כמעט עם כל מילת שאלה: מישהו, איך שהוא וגם איכשהו, איזה שהוא וגם איזשהו, איפה שהוא, מתי שהוא. צירופים אלו יוצרים מילה סתמית הנושאת את האופי של מילת השאלה.

נראה שבלשון גבוהה ורשמית עדיף להימנע ממקצת הצירופים האלה; כך למשל נעדיף במקום 'מתי שהוא' - בזמן כלשהו; ובמקום 'איך שהוא' - בדרך כלשהי, וכדומה. ואולם 'איזה שהוא' ודומיו כבר מצויים אצל סופרים ידועים ובעלי סגנון, ובהם גם ביאליק.

אשר לכתיב, התהליך של הפיכת הצירופים האלה למילה אחת נמצא בעיצומו: איזושהי, איזשהו - כבר רווחים למדיי, וכן מהלך 'איכשהו'. ואולם עדיף במקרים המבוססים פחות לכתוב בשתי תיבות: איך שהוא, מתי שהוא, איפה שהוא. 

לכאורה אפשר שגם "למהשהו" תתווסף אל הסדרה בהתפתחות הלשון הטבעית (כלומר, ייתכן שאתה תשתמש בו, ועוד דוברים ישתמשו, ועם הזמן יתרגלו אליו). אני משערת שזה לא קרה מסיבת ההטעמה. שים לב שההברה הקודמת ל"שֶׁהוּ" תמיד נהגית מוטעמת: מישהו, משהו, איפשהו, מתישהו. אם נאמר למשהו לפי הדגם הזה, הנמען עשוי לשמוע לְ+משהו, ואילו למשהו בהטעמה בהברה רביעית מן הסוף - מצב נדיר ואולי לא טבעי כל כך בעברית (אם כי בלשון הדיבור המהירה ואף בכתיבה אלקטרונית לא מוקפדת רווחות הצורות משו, מתישו ומכאן צפוי גם למשו). מכל מקום, תהליכים מסוג זה אינם "מוכתבים מלמעלה".

---

איזה כיף שאתן ואתם פה! רוצים לקרוא עוד?

תרשמו לאתר על ידי לחיצה על כפתור ההרשמה בצד שמאל למעלה ותוכלו לקבל עדכונים על כל מה שקורה (וקורא) כאן באתר: מאמרים חדשים עם כל הטיפים שיהפכו אתכם ואתכן לכותבים הטובים ביותר, שירים חדשים פרי עטי, סדנאות והרצאות ועוד!

הצטרפו לפלטפורמה מספר אחת בישראל לכותבות וכותבים.