שיר שמח, שיר עצוב

בְּגִיל עֶשְׂרִים וְשָׁלשׁ גִּלִּיתִי,

שֶׁלֹּא חַיָּבִים לִכְתֹּב שִׁירִים עֲצוּבִים

יֵּשׁ כְּתִיבָה שֶׁמְּקוֹרָהּ בְּאשֶׁר.

גִּלִּיתִי

שֶׁזֶּה בְּסֵדֶר,

אֶפְשָׁר לִכְתֹּב

אֶת שִׂמְחַת הַיּוֹם־יוֹם.

זֶה אָמְנָם לֹא רוֹמַנְטִי,

וְלֹא מִתְחָרֵז יָפֶה עִם הַפַנְטַזְיָה,

אֲבָל זֶה בְּהֶחְלֵט מְסַפֵּק.

אגם פארון, פרו, אוקטובר 2019

---

יש נטייה טבעית לחשוב על משוררות ומשוררים כעל אנשים עצובים. בסטיגמה שלנו משוררים הם אנשים מתבודדים, עסוקים במחשבות עמוקות על החיים, מדוכאים אולי. אבל האם שירה יכולה לנבוע ממקום אחר? האם היא יכולה לנבוע משמחה, מאושר עילאי, מכיף?

אני חושב שהתשובה היא שכן. שירה לא נמצאת רק "במקומות העייפים של החיים", כדבריו של ריינר מריה רילקה. שירה יכולה להיות שמחה ומאושרת. רק צריך לתת לה מקום להיות כזאת.

השיר "שיר שמח, שיר עצוב" לקוח מתוך ספרי השני "השליח" (2020, "הוצאה עצמית - הוצאה לאור". עורך: יואב גלבוע).

---

שירים כמו זה, מאמרים בנושא כתיבה, סדנאות והרצאות, כולם מתפרסמים מדי חודש בחודשו כאן באתר. אני מזמין אתכם ואתכן להיות הראשונים לדעת על כל דבר חדש כאן בבלוג.

הרשמה לאתר על ידי לחיצה על כפתור ההרשמה שבראשית הדף מצד ימין.